סימונה ואנג'לה - זה זמן לתפילה

גבירתנו מזארו די איסקיה ל סימונה ב -26 בינואר 2024:

ראיתי את אמא: היא הייתה לבושה כולה בלבן, עם כתר של מלכה על ראשה ומעטפת לבנה שכיסתה גם את כתפיה. על חזה היה לאמא לב בשר עטור קוצים; זרועותיה היו פתוחות לאות קבלת פנים ובידה הימנית הייתה מחרוזת תפילה ארוכה עשויה כאילו מטיפות קרח. מסביב לאמא היו אינספור מלאכים, שרו מנגינה מתוקה, ומלאך צלצל בפעמון.

יהי רצון שישוע המשיח.

"ילדי היקרים, אני בא אליכם שוב בחסדיו העצומים של האב. ילדים, אלו זמנים קשים, זמנים לתפילה; התפללו, ילדים, התפללו עבור הכנסייה האהובה שלי, התפללו לאחדות הנוצרים. ילדיי, זה כבר לא זמן לבקשות או שאלות חסרות תוחלת, זה זמן לתפילה. התפללו, ילדים, התמסרו לזרועות האב, כמו ילדים בזרועות האבות האוהבים ביותר; רק בדרך זו תוכל למצוא שלווה אמיתית, שלווה אמיתית - רק הוא יכול לתת לך את כל מה שאתה צריך. בת, התפללי איתי."

התפללתי הרבה עם אמא, ואז היא חידשה את ההודעה שלה.

"ילדי, אני אוהב אתכם ואני מבקש מכם שוב תפילה; התפללו, ילדיי, התפללו.

עכשיו אני נותן לך את הברכה הקדושה שלי.

תודה שמיהרסת אליי."

גבירתנו מזארו די איסקיה ל אנג'לה ב -26 בינואר 2024:

היום אחר הצהריים הופיעה מריה הבתולה לבושה בלבן. גם המעטפת שנכרכה סביבה הייתה לבנה, רחבה, ואותה המעטפת כיסתה גם את ראשה. על ראשה של מריה הבתולה היה כתר של שנים עשר כוכבים זוהרים. ידיה היו שלובות בתפילה ובידיה הייתה מחרוזת תפילה קדושה, לבנה כאור. רגליה של אמא היו חשופות ונחו על העולם [כדור הארץ]. חלק מהעולם היה מכוסה בחלק אחד של מעטפת הבתולה; החלק השני נחשף והיה עטוף בענן אפור גדול. על חזה היה לאמא לב בשר עטור קוצים, שהלם בחוזקה.

לבתולה היו פנים עצובים מאוד, אבל עם שמץ של חיוך יפהפה, כאילו רצתה להסתיר את כאבה.

יהי רצון שישוע המשיח.

"ילדים יקרים, לכו איתי, לכו באור שלי, חיו באור. אני מבקש מכם להיות ילדי האור.

ילדים, אל תתגברו על ייאוש: חיו איתי בתפילה, תן לחייך להיות תפילה.

ילדים, כשאתם מתפללים, אני תמיד אתכם. אני מתפלל איתך ולמענך.

ילדים, חיו בתפילה ובדממה, אלוהים נמצא שם בשתיקה, אלוהים פועל בשתיקה. תפילה היא כוחך, תפילה היא כוחה של הכנסייה, תפילה נחוצה להצלתך.

ילדים, אני כאן כדי להראות לכם את הדרך, אני כאן כי אני אוהב אתכם.

ילדים, תפסו את ידי ואל תפחדו".

כשאמא אמרה: "תפוס את הידיים שלי", היא הושיטה אותן לעברנו ולבה לא רק התחיל לפעום בחוזקה, אלא גם הפיץ אור עצום. ואז היא התחילה לדבר שוב.

"ילדים, היום אני שופך עליכם חסדים רבים. אני אוהב אתכם, אני אוהב אתכם, ילדים: התגיירו!

מחכות לך זמנים קשים, זמנים של כאב וסבל, אבל אל תפחדי, אני לצידך ולא אעזוב אותך בכוחות עצמך.

ילדים, היום אני שוב מבקש מכם להתפלל למען הכנסייה האהובה שלי ולמען הכומר של ישו. התפללו, ילדים, לא רק עבור הכנסייה האוניברסלית אלא גם עבור הכנסייה המקומית שלכם. התפללו הרבה עבור כמרים".

בשלב זה, מריה הבתולה ביקשה ממני להתפלל איתה; בזמן שהתפללתי, היה לי חזון על הכנסייה.

לסיכום היא ברכה את כולם.

בשם האב, הבן ורוח הקודש. אָמֵן.