גבירתנו מזרו ל אנג'לה ב- 8 באוגוסט 2020:
בערב הופיעה אמא כולה לבושה בלבן; המעטפת שנעטפה סביבה ואשר כיסתה את ראשה הייתה גם לבנה, אך כאילו הייתה עשויה מעטה עדין. על חזה היה לאם לב בשר עטור קוצים; זרועותיה היו פתוחות בסימן קבלת פנים. על ראשה היה לה כתר של מלכה וכפות רגליה היו יחפות, מונחות על העולם. לאמא היה מחרוזת לבנה בידה הימנית, שהפיצה אור רב וירדה כמעט לרגליה. אמא הייתה עצובה.
יהי רצון שישוע המשיח.
ילדים יקרים, תודה שהערב הזה אתם שוב ביער הברוך שלי כדי לקבל את פני ולהגיב לקריאה שלי. ילדיי, העולם זקוק לתפילה, משפחות זקוקות לתפילה, הכנסייה זקוקה לתפילה ואני מתעקש יותר ויותר לבקש מכם תפילה. ילדי, הזמנים קצרים; יהיו ימים של חושך ואימה, אך לא כולכם מוכנים, ודווקא משום כך אלוהים שולח אותי ביניכם. ילדי, אלוהים רוצה שכולכם יינצלו, אך אתם נקלעים לדברים בעולם ואתם פונים רק לאלוהים ברגעים של צורך. ילדים קטנים, יש צורך לחוות את אלוהים כל יום: אל תפנו מהסקרמנטים, אל תצאו מתפילה, תנו לחייכם להיות תפילה. הציעו את כל הדברים לאלוהים, אל תפחדו לשאול אותו: אלוהים הוא אבא ויודע את כל החולשות שלכם ואת כל הצרכים שלכם.
ילדי, המקום הזה יהפוך לנווה מדבר של תפילה; תשמור על המקום הזה ותמהר לכאן להתפלל, אל תסתלק מכאן. במקום זה יהיו מספר חיננים.
בשלב זה, קרני אור ורודות, לבנות וכחולות יצאו מידיה של אמא והאירו את כל היערות.
ילדים, אלה החינניות שאני מעניקה בכל פעם. תתפלל, ילדי.
ואז התפללתי עם אמא ולבסוף היא בירכה את כולם.
בשם האב, הבן ורוח הקודש. אמן.
גבירתנו מזרו ל סימונה
ב- 8 באוגוסט 2020:
ראיתי את אמא: היה לה בגד לבן, חגורה מוזהבת סביב מותניה, על ראשה כתר של שתים עשרה כוכבים ומעטה לבן עדין ששימש גם כמעטה וירד לרגליה היחפות שהונחו על העולם. . לאמא היו ידיה שלובות בתפילה וביניהן ורד לבן גדול.
יהי רצון שישוע המשיח.
ילדי היקרים, אני מודה לכם שהזדרזתם לקריאה הזו שלי; אני אוהב אותך, הילדים שלי, אני אוהב אותך. ילדים, להתפלל; ילדי, הרוע מקיף אותך, אוחז בך, ממשיך לפתות אותך בכדי לגרום לך ליפול; זה מייאש אותך, גורם לך להאמין שאין מחר, שאין אהבה; אבל הילדים שלי, זה תלוי בך להחליט, זה תלוי בך לבחור למי ללכת, למי לאהוב, למי להאמין. הילדים שלי, הרוע מפתה אותך, אבל זה תלוי בך לבחור אם להיכנע לפיתוי או לא: אתה חופשי. אלוהים באהבתו העצומה ברא אותך חופשי ואוהב אותך ללא קשר לבחירותיך; הוא אוהב אותך בכל מקרה ותמיד. ילדי, חיזקו את עצמכם בתפילה, עם הסקרמנטים הקדושים; ראה שהעולם שופע רע.
כשאמא אמרה את זה ראיתי צללים שחורים רבים מתפשטים על העולם מתחת לרגליה, ובכל מקום שהצללים הגיעו אליהם הייתה הרס ושממה.
הילדים שלי, תפילה שנערכה עם הלב, באהבה ובאמונה אמיתית יכולים לעשות הכל.
בזמן שאמא אמרה זאת, עלי כותרת רבים החלו ליפול מהורד שבידיה, שכאשר נגעו בעולם, הפכו לטיפות מים שהפרו את האדמה וגרמו לה לפרוח שוב.
הנה, ילדי, כוח התפילה; אל תתעייף להתפלל, ילדי, אל תסתלק מליבי ללא רבב. עכשיו אני נותן לך את ברכתי הקדושה. תודה שהזדרזת לי.
למה סימונה ואנג'לה?
אליצ'ה לנצ'בסקה
אליזבת קינדלמן
דרך מה שהפך היומן הרוחני, ישו ומרי לימדו את אליזבת, והם ממשיכים להנחות את המאמינים באומנות הסבל האלוהית להצלת נפשות. משימות מוקצות לכל יום בשבוע, הכוללות תפילות, צום, ושמרות לילה, עם הבטחות יפהפיות מצורפות אליהם, עטויים בחסות מיוחדות לכמרים ונשמות במכלייה. בהודעותיהם, ישו ומריה אומרים כי להבת האהבה של ליבה ללא רבב של מריה היא החסד הגדול ביותר שניתן לאנושות מאז הגלגול. ובעתיד הלא רחוק להבתה תבל את העולם כולו.
האב סטפנו גובי
מדוע ג'יזלה קרדיאה?
שלישית, ההודעות לוו לעתים קרובות בתופעות נראות לעין, עדויות מצולמות שנמצאו ב בקמינו קון מריה, אשר לא יכול להיות פרי הדמיון הסובייקטיבי, ובמיוחד נוכחות הסטיגמטה על גופה של ג'יזל והופעת צלבים או טקסטים דתיים דם על זרועותיה של גיזלה. ראו את התמונות שצולמו מאתר ההופעה שלה 
ג'ניפר
למה מנואלה סטראק?
מדוע אנשי החזון של גבירתנו מדג'וג'ורה?
למה פדרו רגיס?
מדוע משרתת האל לואיסה פיקאררטה?
של הקדושים. רק כשהפכה ל"בת מרי "הפסיקו הסיוטים לבסוף בגיל אחת עשרה. בשנה שלאחר מכן, ישוע החל לדבר אליה באופן פנימי במיוחד לאחר שקיבל את הקודש. כשהייתה בת שלוש-עשרה הוא נראה לה בחזון שהיה עד לה מהמרפסת של ביתה. שם, ברחוב למטה, היא ראתה קהל וחיילים חמושים מובילים שלושה אסירים; היא זיהתה את ישו כאחד מהם. כשהגיע מתחת למרפסת שלה, הוא הרים את ראשו וקרא: "נשמה, עזור לי! ” לואיזה, שהתרגשה עמוקות, הציעה את עצמה מאותו יום ונשמה קורבן בתמורה לחטאי האנושות.
מצב לא נייד, דמוי נוקשה, שנראה כמעט כאילו היא מתה. רק כאשר כומר עשה את סימן הצלב מעל גופה, החזיר לואיזה את יכולותיה. המצב המיסטי המדהים הזה נמשך עד מותה בשנת 1947 - ואחריו הלוויה שלא הייתה עניין של מה בכך. באותה תקופה בחייה לא סבלה ממחלה גופנית (עד שנכנעה בסופו של דבר לדלקת ריאות) והיא מעולם לא חוותה פצעי מיטה, למרות שהייתה מרותקת למיטתה הקטנה במשך שישים וארבע שנים.
ולריה קופוני