סימונה ואנג'לה - אל תלכו משם

גבירתנו מזארו די איסקיה ל סימונה ב- 26 בפברואר 2024:

ראיתי את אמא; הייתה לה שמלה לבנה עם חגורה זהב סביב מותניה ולב עטור קוצים על החזה. על ראשה היה כתר שנים עשר כוכבים וצעיף לבן דק, על כתפיה מעטה כחול היורד אל רגליה היחפות שהונחו על הגלובוס. מתחת לכף רגלה הימנית, לאמא היה האויב הקדום בדמות נחש; הוא התפתל אבל היא החזיקה אותו בחוזקה. אמא פתחה את זרועותיה לאות קבלת פנים ובידה הימנית הייתה מחרוזת תפילה קדושה ארוכה, כאילו עשויה טיפות קרח.

יהי רצון שישוע המשיח.

ילדים יקרים שלי, אני אוהב אתכם ואני מודה לכם על שעניתם לקריאה זו שלי. ילדים, אני מבקש מכם שוב תפילה; ילדים, בזמן האינטנסיבי הזה [באיטלקית: טמפו פורטה] של התענית, מתפללים, מקריבים קורבנות קטנים וויתור לאדון; נצל את הזמן הזה לפיוס עם ה', זוהי תקופה אינטנסיבית וחסדים גדולים. ילדיי, היו מוכנים ללכת בעקבות בני לגולגולתא; הישארו איתו למרגלות הצלב - אל תסתלק, אל תנטוש אותו, החזיקו בו בזמן ניסיון וכאב, פנו אליו, העריצו אותו, התפללו אליו והוא יתן לכם את החסד כוח שאתה צריך. ילדיי, אלו זמנים קשים, זמן לתפילה ושתיקה. אני אוהב אתכם, ילדים שלי. בת, התפללי איתי.

התפללתי עם אמא, הפקדתי בידיה את הכנסייה הקדושה ואת כל אלה שהמליצו על עצמם לתפילותיי. ואז אמא המשיכה:

ילדיי, אני אוהב אתכם ואני מבקש מכם שוב תפילה. עכשיו אני נותן לך את ברכתי הקדושה. תודה שמיהרסת אליי.

גבירתנו מזארו די איסקיה ל אנג'לה ב- 26 בפברואר 2024:

היום אחר הצהריים אמא הציגה את עצמה בתור המלכה והאם של כל העמים. למרי הבתולה הייתה שמלה ורודה והיא הייתה עטופה במעטה כחול-ירוק גדול. ידיה היו שלובות בתפילה ובידיה מחרוזת תפילה ארוכה, לבנה כאור, יורדת כמעט עד רגליה. רגליה היו חשופות והונחו על הגלובוס. הגלובוס הסתובב וניתן היה לראות בו סצינות של מלחמה ואלימות. בתנועה קלה, מריה הבתולה החליקה חלק ממעטפתה על חלק מהעולם, מכסה אותו. אמא נראתה עצובה מאוד ודמעה זלגה על פניה.

יהי רצון שישוע המשיח.

ילדים יקרים, אני כאן כי אני אוהב אתכם; אני כאן בזכות הרחמים העצומים של האב. ילדים, זה חודר את ליבי לראות אתכם כל כך סגורים וחסרי רגישות לקריאות התמידיות שלי. ילדים, אני תמיד לידכם ומתפלל עבור כל אחד מכם.

ילדי, זהו זמן חסד, אלו הימים הנוחים לגיורכם. אני מתחנן בפניכם, ילדים, חזרו לאלוהים: אל תהיו פושרים, אלא תגידו "כן". אני כאן ביניכם כבר הרבה זמן, אבל אתם ממשיכים להיות פושרים ואדישים. אני מתחנן בפניכם, ילדים, שנו את לבבות האבן שלכם ללבבות בשר פועם מאהבה לישו.

ילדים, היום אני שוב מבקש מכם תפילה: תפילה שנעשית עם הלב ולא [רק] עם השפתיים. התפללו, ילדים שלי!

בזמן שאמא אמרה "התפללו, ילדיי", מימין למרים הבתולה, ראיתי את ישו; הוא היה על הצלב. גופתו הייתה פצועה: היו בה סימני התשוקה והדלג.

אמא כרעה ברך מול הצלב. היא הביטה בישו בלי לדבר: מבטיהם דיברו, עיניהם נפגשו. ואז אמא אמרה לי: בת, הבה נעריץ יחד בדממה, מתוך כוונה לתפילה על כל פצע בגופו.

התפללתי בשתיקה כפי שהבתולה ביקשה ממני לעשות.

לסיכום היא ברכה את כולם. בשם האב, הבן ורוח הקודש. אָמֵן.