פדרו - הכנסייה תחזור...

גבירתנו ל פדרו רגיס ב- 30 ביולי 2022:

*התמלול של שידור רדיו משנת 1969 עם הקרדינל ג'וזף ראצינגר (האפיפיור בנדיקטוס ה-XNUMX) המחזה כנסייה שתהיה מפושטת שוב...

"עתיד הכנסייה יכול וייצא מאלה ששורשיהם עמוקים ואשר חיים מתוך מלאות אמונתם הטהורה. זה לא ייצא מאלה שמתאימים את עצמם רק לרגע החולף או מאלה שרק מבקרים אחרים ומניחים שהם עצמם מוטות מדידה בלתי תקינים; זה גם לא ייצא מאלו שלוקחים בדרך הקלה יותר, שעוקפים את תשוקת האמונה, מכריזים כוזבים ומיושנים, עריצים וחוקיים, כל מה שדורש מבני אדם, שפוגע בהם ומכריח אותם להקריב את עצמם.

לנסח זאת בצורה חיובית יותר: עתידה של הכנסייה, שוב כמו תמיד, יעוצב מחדש על ידי קדושים, על ידי גברים, כלומר, שמוחם חוקר יותר מסיסמאות היום, שרואים יותר ממה שאחרים רואים, כי חייהם לאמץ מציאות רחבה יותר. חוסר אנוכיות, שעושה בני אדם חופשיים, מושגת רק באמצעות הסבלנות של פעולות יומיומיות קטנות של הכחשה עצמית. על ידי התשוקה היומיומית הזו, שרק מגלה לאדם בכמה אופנים הוא משועבד לאגו שלו, על ידי התשוקה היומיומית הזו ועל ידיה בלבד, עיניו של אדם נפתחות לאט לאט. הוא רואה רק במידה שהוא חי וסבל.

אם היום אנחנו כבר בקושי מסוגלים להיות מודעים לאלוהים, זה בגלל שאנחנו מוצאים שקל כל כך להתחמק מעצמנו, לברוח ממעמקי הווייתנו באמצעות סם של תענוג כזה או אחר. כך המעמקים הפנימיים שלנו נשארים סגורים בפנינו. אם זה נכון שאדם יכול לראות רק עם הלב שלו, אז כמה אנחנו עיוורים!

איך כל זה משפיע על הבעיה שאנו בודקים? זה אומר שהדיבור הגדול של אלה שמתנבאים כנסייה בלי אלוהים ובלי אמונה הכל פטפוט ריק. אין לנו צורך בכנסייה שחוגגת את פולחן הפעולה בתפילות פוליטיות. זה מיותר לחלוטין. לכן, זה יהרוס את עצמו. מה שיישאר היא כנסיית ישוע המשיח, הכנסייה המאמינה באלוהים שהפך לאדם ומבטיחה לנו חיים מעבר למוות. סוג של כומר שאינו יותר מעובד סוציאלי יכול להיות מוחלף על ידי הפסיכותרפיסט ומומחים אחרים; אבל הכומר שאינו מומחה, שאינו עומד בצד [הצד], צופה במשחק, נותן עצות רשמיות, אלא בשם ה' מעמיד את עצמו לרשות האדם, אשר לצידם בצערם, בם. שמחות, בתקוותם ובפחדם, וודאי יהיה צורך בכומר כזה בעתיד.

בוא נלך צעד קדימה. מהמשבר של היום תצא כנסיית המחר - כנסייה שאיבדה הרבה. היא תהפוך קטנה ותצטרך להתחיל מחדש פחות או יותר מההתחלה. היא לא תוכל עוד לאכלס רבים מהבניינים שבנתה בשגשוג. ככל שמספר החסידים שלה יצטמצם, כך היא תאבד רבות מהזכויות החברתיות שלה. בניגוד לגיל מוקדם יותר, היא תיראה הרבה יותר כחברה התנדבותית, שנכנסת אליה רק ​​בהכרעה חופשית. כחברה קטנה, היא תציב דרישות גדולות הרבה יותר ביוזמת חבריה הפרטיים. ללא ספק היא תגלה צורות שירות חדשות ותסמיך לכהונה נוצרים מאושרים העוסקים במקצוע כלשהו. בקהילות קטנות רבות יותר או בקבוצות חברתיות עצמאיות, טיפול פסטורלי יינתן בדרך כלל בצורה זו. לצד זה, שירות הכהונה במשרה מלאה יהיה הכרחי כבעבר. אבל בכל השינויים שבהם אפשר לנחש, הכנסייה תמצא את מהותה מחדש ובשכנוע מלא במה שתמיד היה במרכזה: אמונה באל המשולש, בישוע המשיח, בן האלוהים ברא את האדם, ב נוכחות הרוח עד סוף העולם. באמונה ובתפילה היא תכיר שוב בסקרמנטים כעבודת ה' ולא כנושא ללמדנות ליטורגית.

הכנסייה תהיה כנסייה רוחנית יותר, לא מתיימרת על מנדט פוליטי, מפלרטטת מעט עם השמאל כמו עם הימין. זה יהיה קשה ללכת לכנסייה, כי תהליך ההתגבשות וההבהרה יעלה לה אנרגיה רבת ערך. זה יהפוך אותה לעניה ויגרום לה להפוך לכנסיית הענווים. התהליך יהיה מפרך על אחת כמה וכמה, שכן צריכות להיפטר מצרות אופקים עדתית כמו גם את הרצון העצמי הפומפוזי. אפשר לחזות שכל זה ייקח זמן. התהליך יהיה ארוך ומייגע כפי שהייתה הדרך מהפרוגרסיביות הכוזבת ערב המהפכה הצרפתית - כאשר בישוף עלול להיחשב חכם אם הוא היה צוחק על דוגמות ואפילו רומז שקיומו של אלוהים בשום פנים ואופן לא בטוח - להתחדשות המאה התשע עשרה.

אבל כאשר ניסיון הניפוי הזה יעבור, כוח גדול יזרום מכנסייה רוחנית ומפושטת יותר. גברים בעולם מתוכנן לחלוטין ימצאו את עצמם בודדים באופן בלתי יתואר. אם הם איבדו לחלוטין את עיניהם של אלוהים, הם יחושו את כל הזוועה של העוני שלהם. אז הם יגלו את להקת המאמינים הקטנה כמשהו חדש לגמרי. הם יגלו אותה כתקווה שנועדה עבורם, תשובה שתמיד חיפשו אחריה בסתר.

ולכן נראה לי בטוח שהכנסייה עומדת בפני זמנים קשים מאוד. המשבר האמיתי בקושי התחיל. נצטרך לסמוך על תהפוכות נהדרות. אבל אני בטוח באותה מידה לגבי מה שיישאר בסוף: לא כנסיית הכת הפוליטית, שמתה כבר, אלא כנסיית האמונה. ייתכן שזה כבר לא הכוח החברתי הדומיננטי במידה שהייתה עד לאחרונה; אבל הוא ייהנה מפריחה רעננה וייראה כבית האדם, שבו הוא ימצא חיים ותקווה מעבר למוות." -ucatholic.com