כתבי הקודש - אהבה אמיתית, רחמים אמיתיים

איזה איש מכם שיש לו מאה כבשים ומאבד אחד מהם
לא ישאיר את התשעים ותשע במדבר
וללכת אחרי האבוד עד שימצא?
וכשהוא ימצא את זה,
הוא מניח אותו על כתפיו בשמחה רבה
ובבואו הביתה,
הוא קורא לחבריו ולשכנים שלו ואומר להם:
'תשמח איתי כי מצאתי את הכבשה האבודה שלי'. 
אני אומר לך, בדיוק באותו אופן
תהיה יותר שמחה בשמים על חוטא אחד שיחזור בתשובה
מאשר מעל תשעים ותשעה צדיקים
שאין להם צורך בתשובה. (הבשורה של היום, ל"ה:15-1)

 

זהו אולי אחד הקטעים העדינים והמרגיעים ביותר מהבשורה עבור אלה שאבדו או עבור אלה השואפים לקדושה, ובכל זאת, שנקלעים ללכוד בחטא. מה שמושך את רחמיו של ישוע על החוטא הוא לא רק העובדה שאחד מהטלאים שלו אבד, אלא זה הוא מוכן לחזור הביתה. שכן משתמע בקטע הבשורה הזה שהחוטא בעצם רוצה לחזור. השמחה בגן עדן אינה בגלל שהחוטא נמצא על ידי ישוע אלא דווקא בגלל החוטא חוזר בתשובה. אחרת, הרועה הטוב לא יכול היה להניח את הכבש החוזר בתשובה על כתפיו כדי לחזור "הביתה".

אפשר לדמיין שבין השורות של הבשורה הזו יש דיאלוג בעניין זה...

ישוע: ענייה נפש, חיפשתי אותך, אתה שקוע ונלכד בציצי חטא. אני, שאני האהבה עצמה, רוצה להתיר אותך, להרים אותך, לחבוש את הפצעים שלך, ולשאת אותך הביתה, שם אוכל לטפח אותך לכדי שלמות - וקדושה. 

טלה: כן, אדוני, שוב נכשלתי. נדדתי הרחק מהבורא שלי ומה שאני יודע שהוא נכון: שנוראתי לאהוב אותך ואת רעתי כמוני. ישוע, סלח לי על הרגע הזה של אנוכיות, של מרד מכוון ובורות. אני מצטער על חטאי ורוצה לחזור הביתה. אבל באיזה מצב אני נמצא! 

ישוע: קטן שלי, הכנתי לך ציוד - סקרמנט שבאמצעותו אני רוצה לרפא, לשקם ולשאת אותך הביתה אל לבו של אבינו. האם הייתה נפש כמו גופה מתכלה כך שמבחינה אנושית, לא הייתה [תקווה] שיקום וכבר היה הכל אבוד, אין זה כך עם ה'. נס הרחמים האלוהי מחזיר את הנשמה הזו במלואה. אוי, כמה עלובים אלו שאינם מנצלים את נס רחמי ה'! ^[1]ישו לסנט פאוסטינה, רחמים אלוהיים בנפשי, יומן, נ. 1448

טלה: רחם עלי, אלוהים, בהתאם לאהבתך הרחומה; בחמלתך הרבה תמחק את פשעי. שטפו ביסודיות את אשמתי; ומחטאתי טהר אותי. כי ידעתי את פשעי; החטא שלי תמיד לפניי. לב נקי צור לי, אלוהים; לחדש בתוכי רוח איתנה. השיב לי את שמחת ישועתך; תמכו בי ברוח חפצה. זבחי, ה', רוח שבורה; לב עצבני ושפל, אלוהים, לא תבזה.^[2]מתהילים 51

ישוע: הו נשמה ספוגה בחושך, אל תתייאש. הכל עדיין לא אבוד. בוא ותאמין באלוהיך שהוא אהבה ורחמים ... אל תתיר שום נפש להתקרב אליי, למרות שחטאיו יהיו ארגמן ... אני לא יכול להעניש אפילו את החוטא הגדול ביותר אם הוא פונה לחמלה שלי, להיפך, אני מצדיק אותו בחסדי הבלתי נתפס ובלתי ניתן לבירור. ^[3]ישו לסנט פאוסטינה, רחמים אלוהיים בנפשי, יומן, נ. 1486, 699, 1146

טלה: אדוני ישוע, מה הם הפצעים האלה בידיים וברגליים שלך, ואפילו בצד שלך? האם גופך לא קם לתחייה מהמתים ושוקם לחלוטין?

ישוע: הקטנה שלי, האם לא שמעת: "נשאתי את חטאיך בגופי על הצלב, כדי שתחיה למען הצדק, ללא חטא. על ידי הפצעים שלי נרפאת. כי הלכתם כצאן, אבל חזרתם עכשיו לרועה ולשומר נפשותיכם".^[4]ראה. 1 Pet 2:24-25 הפצעים האלה, ילד, הם ההכרזה הנצחית שלי שאני הרחמים עצמו. 

טלה: תודה לך, אדוני ישוע. אני מקבל את אהבתך, את רחמיך וחפץ בריפויך. ובכל זאת, נפלתי והרסתי את הטוב שיכולת לעשות. באמת לא הרסתי הכל? 

ישוע: אל תתווכח איתי על אומללותך. אתה תתן לי הנאה אם ​​תעביר לי את כל הצרות והצער שלך. אני ארמם עליכם את אוצרות חסדי. ^[5]ישו לסנט פאוסטינה, רחמים אלוהיים בנפשי, יומן, נ. 1485 חוץ מזה, אם אינכם מצליחים לנצל הזדמנות, אל תאבדו את שלוותכם, אלא השפילו את עצמכם בפניי עמוקות ובאמון רב, שקעו לחלוטין בחסדי. בדרך זו, אתה מרוויח יותר ממה שהפסדת, כי ניתנת חסד לנפש צנועה יותר ממה שהנשמה עצמה מבקשת...  ^[6]ישו לסנט פאוסטינה, רחמים אלוהיים בנפשי, יומן, נ. 1361

טלה: הו אדוני, אתה לא רק רחמים אלא הטוב עצמו. תודה ישו. אני מניח את עצמי, שוב, בזרועותיך הקדושות. 

ישוע: לבוא! הבה נמהר לבית האב. כי המלאכים והקדושים כבר שמחים על שובך... 

הרחמים האלוהיים של ישוע הוא ה לֵב של הבשורה. אבל לצערי היום, כפי שכתבתי לאחרונה, יש נגד הבשורה הנובע מ- נגד הכנסייה המבקש לעוות את האמת המפוארת הזו של לבו ושליחותו של ישו עצמו. במקום זאת, א נגד רחמים מורחבת - אחת שמדברת משהו כזה...

זְאֵב: ענייה נפש, חיפשתי אותך, אתה שקוע ונלכד בציצי חטא. אני, שאני הסובלנות וההכלה בעצמה, רוצה להישאר כאן איתך - ללוות אותך במצבך, ולברך אותך...  כמו שאתה. 

טלה: כמוני?

זְאֵב: כמו שאתה. אתה לא מרגיש כבר יותר טוב?

טלה: האם נחזור לבית האב? 

זְאֵב: מה? לחזור לעצם הדיכוי שממנו ברחת? לחזור לאותן מצוות ארכאיות שגוזלות ממך את האושר שאתה מחפש? לחזור אל בית הפחד, האשמה והעצב? לא, נפש מסכנה, מה שצריך זה שתהיו בטוחים בבחירות האישיות שלכם, תתעוררו לתחייה בהערכה העצמית שלכם ותלוו אתכם בדרככם להגשמה עצמית. אתה רוצה לאהוב ולהיות נאהב? מה רע בזה? בוא נלך עכשיו לבית הגאווה שבו אף אחד לא ישפוט אותך שוב לעולם... 

הלוואי, אחים ואחיות יקרים, שזו הייתה בדיה בלבד. אבל זה לא. זוהי בשורת שקרית, שתחת יומרה להביא חופש, למעשה משעבדת. כפי שלימד אדוננו בעצמו:

אמן, אמן, אני אומר לכם, כל החוטא הוא עבד החטא. עבד לא נשאר בבית לנצח, אבל בן תמיד נשאר. אז אם בן ישחרר אותך, אז אתה באמת תהיה חופשי. (JN XNXX: 8-34)

ישוע הוא הבן שמשחרר אותנו - ממה? מ ה עבדות של חטא. השטן, אותו נחש וזאב תופת, מצד שני...

...בא רק לגנוב ולשחוט ולהרוס; באתי כדי שיהיו להם חיים ויהיה להם יותר בשפע. אני הרועה הטוב. (ג 'ון 10: 10)

היום, הקול של האנטי-כנסייה - וההמון ^[7]השווה ההמון הגדל, ברברים בשערים, ו הרפרמרים שעוקבים אחריהם - הופכים לקולניים יותר, יהירים יותר וחסרי סובלנות יותר. הפיתוי שעומדים בפני נוצרים רבים כעת הוא להפוך לפחד ולשתוק; להכיל ולא לְשַׁחְרֵר החוטא על ידי הבשורה הטובה. ומה הבשורה הטובה? האם זה שאלוהים אוהב אותנו? יותר מזה:

...אתה צריך לקרוא לו ישוע, כי יציל את עמו החל מ- החטאים שלהם... אמירה זו היא מהימנה וראויה לקבלה מלאה: המשיח ישוע בא לעולם כדי להציל חוטאים. (מתי א':1; א' טימותיאוס א':21)

כן, ישוע בא, לא לְאַשֵׁר אותנו בחטאנו אלא ל להציל אנחנו "ממנו". ואתה, קורא יקר, תהיה קולו לכבשים האבודות של הדור הזה. כי מתוקף טבילתך, גם אתה "בן" או "בת" של משק הבית. 

אחיי, אם מישהו מכם יתרחק מן האמת ומישהו יחזיר אותו, הוא ידע שכל המחזיר חוטא משגיאת דרכו, יציל את נפשו ממוות ויכסה על הרבה חטאים... אבל איך אפשר הם קוראים לו שלא האמינו בו? ואיך הם יכולים להאמין במי שלא שמעו עליו? ואיך הם יכולים לשמוע בלי מישהו שיטיף? ואיך אנשים יכולים להטיף אלא אם כן הם נשלחים? כמו שכתוב: "מה יפות רגליהם של מביאי הבשורה!"(יעקב ה':5-19; רומי י':20-10)

 

 

—מרק מאלט הוא המחבר של המילה עכשיו, העימות הסופי, ומייסד שותף של ספירה לאחור לממלכה

 

קריאה קשורה

האנטי רחמים

הרחמים האותנטיים

המקלט הגדול והנמל הבטוח

לאלה שבחטא תמותה